החלטה בתיק רע"ב 10924/04

1.        המבקש הורשע ברצח אשתו ונגזר עליו מאסר עולם אשר נקצב ל-24 שנים. בחודש פברואר 1995 החליטה ועדת השחרורים לשחרר את המבקש כשמונה שנים וחצי לפני המועד לסיום ריצוי גזר דינו, מתוכן שמונה שנים כאסיר ברישיון וחצי שנה של שחרור מינהלי. במהלך היותו של המבקש אסיר ברישיון הוא הורשע בגין עבירות אלימות שביצע כלפי בת זוגו ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר, אותם החל לרצות ביום 15.8.2000. בעקבות הרשעה זו החליטה ועדת השחרורים, ביום 15.8.2001, להפקיע את רישיונו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד ההחלטה ובמסגרת העתירה הסכימו הצדדים כי תקופת הפקעת הרישיון תקוצר כדי מחצית. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין ביום 9.1.2002. לאחר מתן פסק הדין האמור התעוררה בין המבקש והמשיב מחלוקת בקשר לאופן חישוב תקופת ההפקעה: המבקש טען, כי יש להתייחס למחצית תקופת השחרור ברישיון, קרי ארבע שנים, ואילו המשיב טען כי יש להתייחס למחצית התקופה מיום שחרור המבקש ברישיון ועד למועד שחרורו על פי גזר הדין דהיינו, ארבע שנים וכשלושה חודשים. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב, ועל כן צורפה לעונש המאסר בן 15 החודשים שנגזר על המבקש תקופת מאסר של 4 שנים ו-3 חודשים בגין הרישיון שהופקע. יצוין כי בעת מאסרו המחודש סווג המבקש כאסיר הנמנה על "קטגוריה א'", סיווג המונע את יציאתו לחופשות, וכן נדחתה בקשתו להיות מועבר לכלא חרמון לצורך טיפול שיקומי.

2.        המבקש כבר הגיש בעבר מספר עתירות שעניינן אופן חישוב תקופת הפקעת הרישיון. בעתירות הוסיף המבקש והעלה טענות לעניין הזכות להופיע בפני ועדת האלימות ולטעון את טענותיו בעניין סיווגו. עתירותיו הקודמות של המבקש נדחו כולן. ביום 5.5.2004 שב המבקש ועתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעתירה שהיא נשוא הבקשה דנן ובה הלין על אי העברתו לכלא חרמון לצורך קבלת טיפול שיקומי, וכן שב והלין על אי הבאתו באופן אישי בפני ועדת האלימות לשם הצגת טענותיו בפניה, ועל אופן חישוב תקופת הרישיון שהופקעה ונוספה למאסרו. במהלך הדיון בעתירתו חזר בו המבקש מראש עתירתו הנוגע למעבר לכלא חרמון והוא נמחק מן העתירה.

3.        בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי) דחה גם הפעם את עתירתו של המבקש, בקובעו כי טענותיו בכל הנוגע להופעתו בפני ועדת האלימות ובכל הנוגע לחישוב תקופת מאסרו, כבר הוכרעו ונדחו בעתירות הקודמות שהגיש ומטעם זה יש לדחותן על הסף. לעניין חישוב תקופת ההפקעה הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי טענה זו על המבקש להעלות במסגרת עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים וכי הליך זה צריך להתברר בפני מותב תלתא, על-פי סעיף 25 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר)  ולא במסגרת עתירת אסיר מכוח סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר).  עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע למעלה מן הצורך כי טענותיו של המבקש דינן להידחות גם לגופן. אשר לטענה כי יש לאפשר לו להופיע בפני ועדת האלימות, קבע בית המשפט המחוזי כי זכות הטיעון הקנויה למבקש נשמרת גם בדרך של טיעון בכתב והיפנה בהקשר זה להחלטתו של בית-משפט זה ברע"ב 10949/02 אלג'ברי נ' ועדת השחרורים (לא פורסם). לעניין חישוב תקופת מאסרו של המבקש קבע בית המשפט המחוזי כי על פי סעיף 68ה לפקודת בתי הסוהר, שחרור מנהלי דינו כדין שחרור על-תנאי כמשמעו בחוק שחרור על-תנאי ממאסר. על כן, משקבעה ועדת השחרורים כי יש להפקיע מחצית מתקופת הרישיון של המבקש, פשיטא הוא כי החלטתה חלה על כלל התקופה, עד למועד המקורי של תום תקופת המאסר, ובכלל זה תקופת השחרור המינהלי.

4.        מכאן הבקשה שבפניי בה שב המבקש על כל הטענות שכבר הועלו על ידו ונדחו. בעניין המעבר לכלא חרמון מוסיף המבקש וטוען כי עתר למחוק ראש זה של העתירה בעידנא דריתחא ועל כן, הוא מבקש לחזור בו מן המחיקה. המשיב מצידו סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועותר לדחיית הבקשה.

5.        דין הבקשה להידחות. ראשית, השגותיו של המבקש לעניין חישוב תקופת ההפקעה של הרישיון, הועלו במסגרת עתירת אסיר, בעוד אשר הדרך הקבועה בדין להשיג על חישוב זה הוא ערעור על החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור ממאסר על תנאי. על כן, כל שאמר בית-המשפט המחוזי לעניין זה במסגרת עתירת האסיר שבפניו, לא נאמר אלא למעלה מן הצורך ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה שבפנינו, ככל שהיא נוגעת לחישוב תקופת ההפקעה. במאמר מוסגר אציין, כי לגופו של עניין מקובלת עלי גישתו של בית משפט קמא לפיה במניין תקופת שחרורו על תנאי של המבקש, יש להביא בחשבון את תקופת השחרור המינהלי (וראו גם: רע"ב 4236/00 אגבריה נ' ועדת השיחרורים בית הסוהר שטה (לא פורסם)). שנית, השגותיו של המבקש בעניין חישוב תקופת מאסרו, כמו גם בעניין הופעתו בפני ועדת אלימות, כבר נדונו ונדחו בעתירות קודמות מאותם נימוקים עצמם. שלישית, באשר לסירוב להעביר את המבקש לכלא חרמון מקובלת עלי עמדת המשיב כי עתירה זו לא נדונה לגופה בפני בית המשפט המחוזי נוכח בקשת המבקש למוחקה ועל כן, אין מקום להעלותה או לדון בה עתה לראשונה במסגרת בקשת רשות לערער על קביעות אחרות של בית המשפט המחוזי.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ו אדר א', תשס"ה (7.3.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: